תמיד רציתם להיות הרצנים הכי טובים שיש? הגעתם למקום הנכון. הנה כמה טיפים לאיך להפוך מלוזר לאצן על חלל:
תמדדו כל שנייה עם השעון שלכם
הדבר הכי טוב שאתם יכולים לעשות לעצמכם כשאתם מתחילים לרוץ – זה להציב לעצמכם יעדים בלתי אפשריים ולעמוד עם השעון על כל שנייה.
תתחילו כל ריצה הכי מהר שאתם יכולים, כדי להוכיח לעצמכם שאתם "רצים אמיתיים". לא סיימתם את הריצה כמו שצריך? מצוין – זה אומר שנתתם הכול.
ברגע שאתם מתחילים למדוד, אתם נכנסים ללחץ בריא – כל ריצה הופכת לקרב, כל דקה חייבת להשתפר מהקודמת. אם אחרי חמישה ימים לא הורדתם שתי דקות מה־10 ק"מ, כנראה שאתם פשוט לא בנויים לזה – אז למה להמשיך?
טלפון כבוי? מה פתאום. תעלו כל ריצה לסטראבה, תעקבו באובססיה אחרי המספרים ותחפשו אישורים מבחוץ. אחרת איך תדעו שאתם מתקדמים?
ריצות קשות זה 100/0
שמעתם על ריצות קלות? תשכחו מזה. אין דבר יותר משעמם מלטייל עם נעלי ספורט.
אם אתם כבר משקיעים בריצה – כל ריצה חייבת להיות קרב. אינטרוולים, פארטלק, טמפו – תדחפו את עצמכם עד הקצה בכל אימון.
הלב? השרירים? הם לא צריכים "ריצות איטיות". מי שרוצה תוצאות – רץ מהר תמיד. הגוף אולי יקרוס אחרי כמה שבועות, אבל לפחות בזמן הזה תרגישו שאתם רצים אמיתיים ולא מסתלבטים עם ריצות קלות.
אל תהפכו את זה לאורח חיים
עזבו את כל המשפטים הגדולים של פילוסופים על "להיות מי שאתם". ריצה היא לא חלק מהחיים – היא מטלה.
אל תגידו "אני אצן" – תגידו "אני מנסה לשרוד עוד שבוע של ריצות עד שיימאס לי".
אל תבנו סביב זה סביבה או קהילה – זה רק יכניס אתכם עמוק מדי. הכי טוב לרוץ לבד, בלי לתכנן, בלי להתחייב. ספרים? קהילות? כנסים? זה רק יסבך אתכם ויגרום לכם לחשוב שאתם חייבים לקחת את זה ברצינות.
בגדים יקרים? שטויות – תרוצו עם מה שיש. נעליים מתאימות? מותר לגלות רק ביום המרוץ אם הן טובות.
ככה תשמרו על הריצה כפרויקט זמני, חד־פעמי, כזה שלא יהפוך בטעות להרגל בריא.
בשורה התחתונה:
ריצה לא צריכה להיות שגרה, ולא דרך חיים. תמדדו כל שנייה, תסבלו בכל ריצה, ואל תתנו לזה חלילה להרגיש לכם טבעי.