הרגלים א(ו)טומ(ט)יים

הרגלים הם לא הבסיס של החיים שלנו – הם בדיוק מה שמונע מאיתנו לחיות באמת. מה שאנחנו חושבים, איך שאנחנו נראים, מה שאנחנו עושים – הכל מתקבע באלפי הרגלים קטנים שהופכים אותנו לרובוטים שפועלים בלי לשים לב.

ההרגלים שלנו מתבצעים באופן אוטומטי, בלי בחירה מודעת, וזו הבעיה הגדולה.
  המטרה של ההרגלים היא לחסוך מאיתנו חשיבה, אבל בפועל הם לוקחים מאיתנו את החופש להחליט בכל פעם מחדש. במקום לבחור, אנחנו פשוט עושים כי “ככה התרגלנו”.

הרגלים יכולים למנוע מאיתנו התפתחות (כי הם מקבעים אותנו על אוטומט), והם יכולים גם להיראות "חיוביים" אבל בעצם להגביל אותנו (כמו ללכת לאותו אימון שוב ושוב או לקרוא רק את אותו סוג ספרים).
  אנחנו לא תמיד יכולים לשלוט בהרגלים שלנו – והאמת? גם לא תמיד כדאי לנסות.

הכוח האמיתי הוא דווקא ביכולת לשבור הרגלים, להשתחרר מהם, ולהחזיר לעצמנו את השליטה בכל רגע מחדש.

“הרגלים הם המס על ההתפתחות האישית. באותו אופן שבו כסף נתקע בחוב ריבית, גם אנחנו נתקעים בלולאות שחוזרות על עצמן. נראה שהם עוזרים לנו, אבל לאורך זמן הם מגבילים אותנו, ורק כשמסתכלים אחורה מבינים כמה הזדמנויות פספסנו כי לא שברנו את ההרגלים.”
  — ג’יימס קליר סנס

“אלופים לא נראים כמו רובוטים. הם לא מסתפקים בהרגלים ישנים – הם מאלתרים, מגיבים, יוצרים כל פעם משהו חדש. ההפתעה והגמישות היא מה שמכריעה.”
  — לצ’ארלס דוהינג וואטאבר

שבירת הלולאה

ההרגלים שלנו בנויים משלושה מרכיבים:

• טריגר: משהו שמפעיל אותנו אוטומטית.

• פעולה רוטינית: מה שאנחנו עושים בלי לחשוב.

• תגמול: מה שמחזיר אותנו לאותו דפוס שוב ושוב.
  
  

נשמע חכם? בעצם זו מלכודת.

במקום לתת לטריגר לשלוט, אנחנו צריכים לעצור, לשאול "למה" ולשבור את הלולאה.

דוגמאות לשבירה:

• אני רעב (טריגר) -> במקום ישר לפתוח מקרר (פעולה אוטומטית), אני משנה כיוון ופותח את הפריזר.

• אני משועמם (טריגר) -> במקום לגלול בטלפון, אני גולל נייר טואלט.

• יש לי טעם מוזר בפה (טריגר) -> במקום ללעוס מסטיק, אני בוחר לאכול ג'ינג'ר ולראות אם זה עוזר.

• סיימתי להתאמן (טריגר) -> במקום ישר להתקלח, אני הולך מזיע ומנסה להרשים את הבחורה ההיא. אולי הפעם זה יצליח.
  
  

איך לא בונים הרגל (ולמה זה לטובתכם)

הרגל נבנה בחזרתיות, אבל ברגע שהמוח לומד לבצע פעולה בלי לחשוב – איבדנו שליטה.

אל תוודאו שלולאת ההרגל “הגיונית”

ככל שהיא “חלקה” יותר, ככה היא שולטת בכם יותר. אל תתנו לטריגר, פעולה ותגמול לנהל אתכם. במקום זה – הכניסו חיכוך, בלבול, עצירה. תנו לעצמכם זמן לחשוב אם זה באמת מה שאתם רוצים.

אל תהפכו את הפעולה לפשוטה

ככל שמשהו יותר נגיש, יותר קל להפוך לעבד שלו.
  אל תיקחו ספר לכל מקום – לפעמים עדיף פשוט להשתעמם. אל תכינו סלט מראש – תנו לרעב להכתיב לכם פתרון יצירתי אחר.

אל תצמידו הרגל להרגל

זה אולי נשמע חכם, אבל בפועל זה יוצר שרשראות אוטומטיות שמקבעות אתכם. צחצחתם שיניים? יופי. תעצרו. אל תכניסו לזה אוטומט חדש. צימוד זה רע.

כמה זמן לוקח לשבור הרגל?

לא 66 ימים, ולא 6 חודשים. לשבור הרגל אפשר ברגע אחד – ברגע שמחליטים לא להיכנע לאוטומט.
  העניין הוא לא כמה פעמים שברתם אותו, אלא כמה פעמים הצלחתם להיות מודעים ולבחור אחרת.

לא הצלחתם לשבור? זה בסדר

גם אם מצאתם את עצמכם שוב באותו דפוס – זה טבעי.
  אבל עצם המודעות שאתם בתוך אוטומט היא כבר ניצחון.
  כל פעם שתעצרו, תבחרו אחרת, אפילו פעם אחת מתוך עשר – זה צעד לחופש.

משל כדי שתבינו

פעם ניסיתי “לבנות” לעצמי הרגל של תוספי חלבון.
  שעון מעורר ב-15:30, טונה במשרד, משקה PRO… בקיצור – עשיתי הכל כדי שהגוף שלי יפעל על אוטומט.

מה קרה? בדיוק זה. הפכתי עבד לשעון ולפחית.

יום אחד החלטתי לשבור:

• אם בא לי חלבון בבוקר – אני קונה בדרך. ואם אין בדרך - באסה לי.

• אם אין כוח לטונה – אני פשוט מוותר, כמו בהרבה דברים בחיים.

• אם מתחשק לי קפה שחור בלי נשנוש – אני נהנה מזה כמו שזה ואחר כך משתעל כל היום.
  
  

הבנתי שהגמישות והבחירה שלי בכל רגע הרבה יותר חשובה מ”לולאת הרגל” מושלמת.

השורה התחתונה:

הרגלים אולי נוחים, אבל הם גונבים את החופש.
החיים מתחילים כששוברים אותם – ובוחרים כל פעם מחדש.