משל הקבוק

הפעם הראשונה ששמעתי על משל הקבוק הייתה לפני שנתיים. לאחרונה התחלתי לדבר הרבה על המשל עם הסביבה שלי ואני חושב שהמסר שלו חשוב ומפכח – לפעמים עדיף לדעת מתי להפסיק במקום להתעקש ולבזבז חיים.

התופעה המוזרה של הקבוק

אם תשתלו צמח רגיל, תשקו ותדשנו אותו, תוך כמה שבועות תראו ניצנים, אחרי חודשים פרחים, ובסוף – צמח שלם ומרשים. אבל הקבוק עובד אחרת. אם תשתלו קבוק, תשקו ותדשנו אותו – אחרי חודש לא תראו כלום. אחרי חצי שנה – שום דבר. גם אחרי שנה, שנתיים ואפילו שלוש – אין סימן לגדילה. הקבוק נשאר אותו הדבר. אנשים ממשיכים להשקות ולקוות, אבל שום נס לא קורה. גם אחרי חמש שנים – עדיין כלום. הקבוק לא מתפרץ לגובה, הוא פשוט לא גדל.עכשיו אני אשאל אתכם שאלה – כמה זמן לקח לקבוק לצמוח?התשובה היא אפס. הוא לא צמח בכלל. ואם המשכתם להשקות ולדשן אותו חמש שנים – בזבזתם חמש שנים של תקווה עיוורת.

מה קרה לקבוק לאורך כל הזמן הזה?

שום דבר. לא על פני האדמה ולא מתחתיה. אין מערכת שורשים חבויה, אין הכנה לנס מתפרץ. הקבוק פשוט לא נועד לגדול.

איך משל הקבוק מתקשר לחיים

לכולנו יש את הרגעים האלו בחיים שאנחנו תקועים, אבל במקום לשחרר, אנחנו מתעקשים וממשיכים להשקיע במקום שלא יניב פרי. אנחנו משקים שוב ושוב, מאמינים שאולי עוד קצת מאמץ יביא לתוצאה – אבל התוצאה לא תגיע.ההתעקשות הזו עלולה לגרום לנו לבזבז שנים על פרויקט שלא יצליח, על מערכת יחסים שלא מתקדמת, או על חלום שלא מתאים לנו.אנחנו צריכים לזכור שלא כל השקעה משתלמת, ולא כל התעקשות תוביל להצלחה. לפעמים דווקא האומץ לוותר הוא זה שפותח לנו דרך חדשה. האימון הראשון, השני והשלישי שלכם אולי לא יהפכו אתכם לאנשים חזקים, אבל גם האימון המאה לא יעשה את זה – אם בחרתם באימון הלא נכון. ההרצאה הראשונה, השנייה והשלישית אולי לא היו מוצלחות, אבל אם גם אחרי המאה אתם באותה נקודה – אולי זה סימן לשנות כיוון.היופי הוא שדווקא ברגע שבו אנחנו מפסיקים להשקות את הקבוק, אנחנו מתפנים להשקות משהו אחר – צמח שבאמת יש לו פוטנציאל.זה בסדר להתאכזב, זה בסדר להתבאס – אבל חשוב יותר לדעת מתי לשחרר. הצמיחה האמיתית קורה כשאנחנו מפנים מקום למה שכן עובד.

“אי שפיות זה לעשות את אותו הדבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות” [אלברט איינשטיין.]